בדין מורידין ולא מעלין
עיי' בר"מ הל' ממרים פ"ג ה"ב בדין דמורידין ולא מעלין, ובה"ג דבתינוקות שנשבו אין דין מורידין ולא מעלין. ולפי"ז יל"ע אם יש להם דין תינוקות שנשבו. ולכאו' לפי הרמב"ם יש להם דין תינוקות שנשבו דהא כ' שאפי' ששמע שהוא יהודי וראה יהודים ודתם עדיין נחשב כאונס. אמנם יש הרבה פוסקים שחלקו על הר"מ וכתבו דכיוון שראו יהודים ודתם שוב אינם בכלל תינוקות שנשבו. אבל עיי' בחזו"א יו"ד סי' ב' סוף סקט"ז דכ' ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו ית' גלוי' וכו' עיי"ש בדבריו. והנה רבים תמהו על החזו"א דהא כבר מזמן חכמי הש"ס בטל ענין הבת קול ואפ"ה לא כתב הר"מ דדין מורידין אינו נוהג בזמה"ז. אבל נראה דלק"מ דהא החזו"א כתב ג"כ דצריך שיהא צדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראה לעין כל, וזה אפשר שהיה עדיין אפי' בדורות האחרונים. ועוד דהא כ׳ החזו״א עוד סברא דכל הך דינא דמורידין הוא משום למגדר מילתא והוא מדין דבי״ד מכין ועונשין שלא מין הדין, אבל בזמה״ז שהוא בעיניהם כמעשה אלימות והשחתה אין זה מיגדר מילתא רק הוספת פירצה.
רק דמעתה יש לעיי' אם הדין עמהם הוא שמעלין ולא מורידין או שלא מעלין ולא מורידין. ובפשטות נראה דהדין הוא דלא מעלין ולא מורידין כמו בגוי עובד ע"ז. ודין גוי עובד ע"ז שלא מעלין ולא מורידין עיי' בר"מ הל' ע"ז פ"י ה"א וה"ב, ועיי"ש בהלכה ה' שכ' הר"מ מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום.
אם יש מצוה להשתדל להחזירם לתשובה
במנחת חינוך מצוה רל"ט מצות תוכחה כ' דלכאו' אין חייב להוכיחו דאינו בכלל רעהו, רק דאחר כך כ' דמ"מ נראה דאם ספק אצלו דאפשר דיקבל ממנו חייב להוכיחו דיחזור למוטב ויהיה בכלל אח. ולפי"ז מצוה לכאו' להשתדל להחזירם לתשובה. וכמו"כ כ' החזו"א כאן דעלינו להחזירם בעבותות אהבה וכו'. אמנם עיי' ביאור הלכה סי' תר"ח ד"ה אבל שמביא מהתנדב"א שאין חיוב להוכיח רשע. אמנם י"ל פשוט דהתם מיירי כשברור לו שלא יקבל וכמבואר שם בהרמ"א אבל אם ספק אצלו בודאי דיש חיוב להחזירו למוטב ולהחזירו בכלל אח וכמ"ש המנח"ח.
ולכאו' כדברי המנח"ח והחזו"א מבואר להדיא בהרמב"ם כאן דכ' דתינוקות שנשבו ראוי להחזירן לתשובה, ולכאו' נהי דאין בהם דין מורידין משום שהם אנוסין מ"מ למה יהא חיוב להחזירם לתשובה הא הם אינם בכלל אח דסו"ס הוא מין ואפיקורס אלא ע"כ מבואר כד' המנח"ח והחזו"א.
אם יש ענין לזכותם במצוות ולמונעם מלעבור עבירות
לזכותם במצוות בפשטות אין שום ענין וידוע הדברים בשם הגר"א וואסערמאן זצ"ל הי"ד דכופר שעשה מצוה הוה כמעשה קוף בעלמא. וכן למונעם מלעבור עבירה בפשטות אין שום ענין דאין אנו ערבים בעדם, ואפי' דנתבאר דיש מצוה להחזירם בתשובה היינו דיש ענין להחזירם שיהיו בכלל אח אבל כל זמן שאינם עדיין בכלל אח אין אנו ערבים בעדם למונעם מלעבור עבירה.
אם מותר או יש חיוב לחלל עליהם השבת במקום פיקו"נ
לכאו' בפשטות נראה דאסור לחלל עליהם השבת, לא מבעי' להנהו פוסקים דס"ל דאינם בכלל תינוקות שנשבו אלא אפי' אי נימא דדינם כתינוקות שנשבו, מ"מ נהי דבתינוקות שנשבו אין דין מורידין נוהג בהם ויש להחזירם לתשובה משום שהם אונסין מ"מ לכאו' אסור עדיין לחלל שבת בעבורם דמ"מ הם בכלל המינים והאפיקורסים ודינם כעכו"ם. אמנם בחזו"א שם סקכ"ח כ' דתינוק שנשבה מחללים השבת בעבורם, ויל"ע מהו המקור לד' החזו"א אלו.
אם יש מצוה לאוהבם או להיפך
לכאו' בפשטות מצוה לאוהבם בודאי שאין, דאפי' אי נימא כשי' הרמב"ם דדינם כתינוקות שנשבו מ"מ עדיין אין מצוה לאוהבם דמ"מ הוא מין ואפיקורס ואינו בכלל ישראל. ואם יש מצוה לשונאם כמו ברשעים לכאו' זה תלוי אי אמרינן דדינן כתינוקות שנשבו או לא, דאם דינם כתינוקות שנשבו ואונסין נינהו אין מצוה לשונאם כמו ברשעים. ואי אמרי' דאין דינם כתינוקות שנשבו ומזידין נינהו לכאו' יש מצוה לשונאם.
אמנם בחזו"א סקכ"ח מביא מהנהגות מרגניתא טבא להג"ר יונתן מוואלין הנדפס בספר אהבת חסד להחפץ חיים זצ"ל דמצוה לאהוב הרשעים, וכ' דכן מבואר בתשובות המהר"ם מלובלין (סי' י"ג). והיינו דבתשובות המהר"ם מלובלין מבואר דאפי' דיש מצוה לשנוא רשע אבל כ"ז לאחר תוכחה אבל לפני תוכחה מצוה לאוהבם. והיינו דאפי' לגבי שאר ההלכות אמרי' דכל שנתפרסם למין ואפיקורס הוציא את עצמו מן הכלל ואינו בכלל אחיך, אבל לגבי אהבה ושנאה יש עוד תנאי דצריך ג"כ להוכיחו מקודם ורק אחר שהוכיחו ולא קיבל אז יש מצוה לשונאו, ובאמת כן מבואר להדיא ברמב"ם הל' דעות פ"ו והגהות מיימונית עיי"ש, וילפי' זה מקרא דהוכיח תוכיח עמיתך לא תשנא את אחיך בלבבך. והוסיף הג"ר יונתן שם בהנהגותיו דבזמה"ז אין מי שיודע להוכיח וא"כ לעולם יש מצוה לאוהבם. ולפי"ז אפי' אי נימא דאין דינם כתינוקות שנשבו מצוה לאוהבם היות דבזמה"ז לעולם הוא כמו לפני תוכחה.
אם יש מצוה לדונם לכף זכות או להיפך
הנה המצוה לדון את כל האדם לכף זכות ילפי' מקרא דבצדק תשפוט את עמיתך, ולפי"ז פשוט שאין מצוה לדונם לכף זכות דאפי' אי נימא דדינם כתינוקות שנשבו מ"מ אינם בכלל עמיתך. ואם יש מצוה להיפך לדונם לכף חובה כמו ברשעים זה תלוי לכאו' אי אמרי' דדינם כתינוקות שנשבו או לא, דאי אמרי' כשי' הרמב"ם דדינם כתינוקות שנשבו ואונסין נינהו א"כ אינם רשעים ואין מצוה לדונם לכף חובה, אבל אי אמרי' דאין דינם כתינוקות שנשבו ומזידין נינהו לכאו' יש מצוה לדונם לכף חובה.
אי מותר להתחבר עמהם או לכבדם
לכאו' תלוי ג"כ אי אמרי' דדינם כתינוקות שנשבו או לא, דאי אמרי' כשי' הרמב"ם דדינם כתינוקות שנשבו ואונסין נינהו א"כ אינם רשעים ואין איסור להתחבר עמהם או לכבדם, ופשוט דכ"ז רק אם יש תועלת לנו בזה וכמו בעכו"ם דאין איסור להתחבר עמהם או לכבדם במקום שיש תועלת. אבל אי אמרי' דאין דינם כתינוקות שנשבו ומזידין נינהו לכאו' יש איסור אפי' לתועלת.
עוד יש נפק"מ אי אמרי' דדינם כתינוקות שנשבו אם לא אי מותר להלותם להם בריבות עיי' בשו"ע יו"ד סי'... ס…
ומי שיצא לתרבות רעה עיי' בחזו"א שם סקכ"ח דכ' עפ"י ד' הג"ר יונתן דהיות דבזמה"ז אין אנו יודעין להוכיח ע"כ לעולם דיינינן להו כאונסין ודינם כתינוקות שנשבו.